מערך שיעור לגיל הרך ליום הזכרון סביב הסיפור הארנב הקשיב

 היי לכולם,

לפני כמה שבועות ראיתי אחד מתלמידי השכבה ממרר בבכי. שאלתי אותו מה קרה והוא אמר שX מהכיתה שלו אמר לו שבסוף כולם מתים. הוא שאל "גם אני אמות? אני לא רוצה למות." זה הגיל שבו הם מתחילים להבין את נושא המוות גם אם לא לגמרי את הסופיות שבו.  מהסיבה הזו אני מתנגדת מאוד להסביר לילדים את המושגים המלווים את היום הזה: מלחמה, שכול וחללים.

אני חושבת שיש דרכים אחרות. אפשר להעזר בסיפורי ילדים שנוגעים באובדן ובשכול מבלי לומר זאת מפורשות. אחד הסיפורים האלה הוא "הארנב הקשיב". הסיפור נכתב על ידי דורי קורנפלד שביקשה להציע נחמה לזוג חברים שלה שאיבדו את בנם. הם לא רצו עצות. הם רצו רק שיקשיבו לכאב שלהם וכך נולד הסיפור.

אינני יכולה להעלות את הסיפור לכאן מטעמים ברורים של זכויות יוצרים אך אני מעלה את השאלות שחיברתי לסיפור ואת מהלכו, אם תרצו.

שקופית 1 - שאלות מקדימות לסיפור

רגע השיא של הסיפור מלווה בשאלה - איך מתמודדים עם חורבן? אובדן של משהו יקר?

בסיום הקראת הסיפור אני מתעכבת על אוצר המילים גם כדי להעשיר את השפה וגם כדי להיות בטוחה שמגוון הרגשות המוזכר בסיפור ברור להם

דיון במליאה:

התשובה לשאלה למה דווקא הארנב הצליח לעזור היא משום שהארנב הוא בעל חיים שקט ורגוע מטבעו. השקט של הארנב, העדינות שלו, היא מה שטיילור צריך כדי להתמודד עם הכאב ולעבור את המשבר שלו - מישהו שישמע אותו. 

בסוף הפעילות הזו ולפני הצפירה אני מראה את הסרטון "כשמכירים את הצלילים פחות נבהלים" ולסיום חלק הזכרון אני מראה את התכנית "יום הזכרון בערוץ הופ".

חשוב להקפיד לסיים יום כזה גם בתחושה של תקווה, של יכולת להרים את עצמנו ואת היום הזו נסיים עם הסיפור "יום העצמאות של יעל" ובסופו נכין קישוטים אישיים ליום העצמאות. 

אני מקווה שמערך השיעור יהיה לכם לעזר ושנציין בעיקר ימים שמחים.